דימות בשבץ מוחי
שבץ מוחי מהו?
שבץ מוחי מהווה סיבה מובילה לתחלואה ותמותה בעולם המערבי.
השבץ המוחי, הינו אירוע פתאומי של פגיעה במוח שגורמת לפגיעה חדה בתפקוד המוחי.
הסיבה השכיחה ביותר לשבץ מוחי היא חסימה חדה בכלי הדם המוחיים.
כתוצאה מחסימה חדה בכלי הדם המוחיים, על ידי קריש דם בדרך כלל, נפגעת אספקת החמצן למוח וכתוצאה מכך נגרמת הפרעה תפקודית שיכולה להתבטא בחולשת פלג גוף או שיתוק של פלג גוף, סטית מבט, צניחת זווית הפה או כפל ראיה.
כיום קיים טיפול בשבץ מוחי בתנאי שהחולה הגיע מיידית לבית חולים. הטיפול יכול להינתן על ידי תרופה ממיסת קרישים דרך הוריד או טיפול בחדר צנתורים, דרך צנתר המועלה לכלי הדם החסום במוח ופתיחה של אותו כלי באמצעים שונים.
האבחון והטיפול המיידיים הינם חיוניים, כיון שללא אבחון מיידי וטיפול מהיר ייגרם נזק בלתי הפיך למוח, שיגרום לשיתוק קבוע, חוסר יכולת לדבר או לבצע פעולות פגיעה תפקודית קשה ואפילו למוות.
אבחון בשבץ מוחי מתרכז בבדיקות דימות – שמבוצעות בדקות הראשונות להגעת המטופל לבית החולים.
מטרת בדיקות הדימות:
1. לראות את רקמת המוח ולוודא שמדובר בשבץ מוחי איסכמי ולא דימומי, שבא לידי ביטוי בדמם מוחי – מטופל כזה לא יוכל לקבל תרופות ממיסות קריש עקב דימום מוחי. כמו כן, להדגים את השינויים המוקדמים שניתן לראות ברקמת המוח באוטם מוחי חד.
2. לראות את מצב כלי הדם במוח- האם חסומים ואם כן מה סיבת החסימה, למשל, חסימה על ידי קריש דם.
3. להעריך את זרימת הדם למוח, על ידי הערכת נפח הדם בכלי הדם המוחיים או את מידת הפרפוזיה המוחית.
4. הערכת הרקמה במוח, שנמצאת בסכנה למוות, כתוצאה מהפגיעה בפרפוזיה המוחית (מושג שנקרא
PENUMBRA בלשון הרפואית). מדובר באזור במוח, שאם לא נטפל בו – על ידי חידוש אספת הדם לאותו אזור, ייגרם לאזור הזה נזק בלתי הפיך והתאים שם ימותו.
תפקיד ה CT בהערכה של אוטם מוחי חד
1. CT ללא הזרקת חומר ניגודי- CT מוח ללא הזרקת חומר ניגודי, ניתן לביצוע באופן מידי ובו ניתן לשלול או לאשר דימום ולאבחן סימנים ראשונים או מוקדמים של אוטם מוחי. כמו כן, לעיתים ניתן לאבחן בו את קריש הדם שגורם לחסימת כלי הדם המוחי.
2. ביצוע CT אנגיוגרפיה- זוהי בדיקת CT בה מזריקים חומר ניגודי, על מנת להדגים את כלי הדם המובילים למוח ואת כלי הדם במוח עצמו, על מנת לאבחן היצרות או חסימה או קריש דם בתוכם.
3. ביצוע CT פרפוזיה- זוהי בדיקת CT בה מזריקים חומר ניגודי וסורקים את המוח שוב ושוב. על ידי כך, ניתן להעריך את מידת הפרפוזיה המוחית ולהעריך את זרימת הדם למוח ואת האזור או רקמת המוח הנתונה בסכנה, כלומר אזור ה PENUMBRA.
תפקיד ה MRI בהערכה של אוטם מוחי חד
1. ב MRI רגיל ניתן לראות את אזור האוטם המוחי. כמו ברצף מסוים של MRI, שמדגים תוצרי פירוק דם, ניתן לראות האם יש דמם חד.
2. MR אנגיוגרפיה- ב MRI שמכוון לכלי הדם, ניתן להעריך את כלי הדם החוץ מוחיים והתוך מוחיים ולראות האם יש חסימה או היצרות שלהם.
3. MRI דיפוזיה- ב MRI דיפוזיה, שמסתכל על דיפוזיה של מולקולות המים ברקמה, ניתן להעריך את האזור שנפגע במוח באופן מיידי וזהו האזור האיסכמי במוח שסובל. אותו אזור, שאם לא נטפל בו, התאים בו ימותו וייגרם נזק בלתי הפיך.
4. MRI פרפוזיה- ניתן ב MRI להעריך את הפרפוזיה המוחית.
5. ההשוואה בין האזור שמראה דיפוזיה נמוכה לבין האזור שמראה פרפוזיה נמוכה, מאפשרת לקבוע האם ניתן להציל את הרקמה או לא:
במידה והאזורים תואמים, כלומר יש התאמה בין מפות הפרפוזיה לדיפוזיה- אין אפשרת להציל את האזור הזה והנזק הוא בלתי הפיך.
במידה והאזור שמראה דיפוזיה ירודה, קטן מהאזור שמראה פרפוזיה ירודה- ממצא זה מעיד על קיום PENUMBRA – כלומר קיימת רקמת מוח שניתנת להצלה.
שימוש ב CT או ב MRI לאוטם מוחי חד, משתנה ממקום למקום.
כיום השימוש הנפוץ יותר הוא בבדיקת ה CT, כיוון שהינה יותר זמינה ומהירה, וברוב חדרי המיון בארץ נמצא מכשיר CT.
CT ללא הזרקה שמראה אוטם חד:
אולי יעניין אותך קריאה נוספת על:
