מהי כולסטאטומה

כולסטאטומה הינה תופעה שבה שכבת עור צומחת באוזן התיכונה וגורמת לפגיעה בשמיעה ולעתים גם בשיווי המשקל ובעצב הפנים. חשוב לציין שמדובר בגידול שאינו סרטני, אולם גם כך הוא עלול לגרום נזק, ועל כן חשוב לטפל בו בהקדם האפשרי, על בסיס אבחון מדויק שמושג בעיקר באמצעות בדיקת MRI.

הסוגים השונים של הכולסטאטומה

כולסטאטומה (Cholesteatoma) היא למעשה ציסטה, שדפנותיה בנויות מתאים קשקשיים ובתוכה ישנו קרטין ותוצרים של נשירת אפיתל (תאי עור כגון אלה שמרכיבים את האפידרמיס, שכבת העור החיצונית שלנו).

ישנם שני סוגים של כולסטאטומה – מולדת ונרכשת. כולסטאטומה מולדת גורמת להתהוות אותם תאים קשקשיים באוזן התיכונה כבר מהלידה, ואילו כולסטאטומה נרכשת היא ברוב המקרים תוצאה של הסתבכות דלקת כרונית באוזניים. גם טראומה עלולה לגרום לכולסטאטומה נרכשת, ועוד כדאי לדעת שרק אחוז אחד עד חמישה ממקרי הכולסטאטומה הוא מולד, ובשאר המקרים (בין 95% ל-99%) מדובר בסיבוך שעלול להיווצר בכל גיל ובעיקר במהלך הילדות (מגיל 5 עד גיל 15).

שכיחות התופעה בקרב כלל האוכלוסייה היא בערך 1 ל-10,000 ובקרב ילדים השכיחות היא בין 5 ל-15 מקרים על כל 100,000 ילדים.

מדוע חשוב לטפל בכולסטאטומה?

כולסטאטומה מתפתחת בדרך כלל באופן הדרגתי, בשלב ראשון ללא סימנים פתוגנומניים שמאפשרים להבדיל בינה לבין דלקת כרונית באוזן. סימנים שכדאי לשים לב אליהם הם ליקוי שמיעה שלא חל בו שיפור עם הזמן, הפרשות מאחת האוזניים, כאב באחת האוזניים וכן טנטון.

גם דלקת באוזן התיכונה באחת האוזניים שלא מגיבה לטיפולים כפי שמצופה ממנה מעוררת חשד ובמקרים אלה כדאי לבצע אבחונים מעמיקים יותר, על בסיס בדיקות MRI או צילום CT, כדי להבין מהי הבעיה וכמובן כיצד לטפל בה באופן האפקטיבי ביותר.

חשוב להבין שהרקמה שנוצרת באוזן התיכונה עלולה להתפתח בקצב מהיר ולהרוס את סביבתה. הפגיעה היא הן בעור התוף והן בתאי המסטואיד (שמאחורי האוזן), ובחלק מהמקרים גם בעומק העצם. גם הפגיעה הקלה יחסית, בלי חדירה לעומק העצם, יוצרת ליקויי שמיעה משמעותיים וגורמת להתפתחות חיידקים רבים שמובילים להפרשות שונות מהאוזן ולריח רע. הפגיעה העמוקה יותר בעצם עלולה לבוא לידי ביטוי בפגיעה במערכת שאחראית על שיווי המשקל שלנו, בעצב השמיעה וכן בשיתוק של עצב הפנים.

סיבוכים נוספים שעלולים להיגרם כשהמחלה מתקדמת הם דלקת קרום המוח, מורסה מוחית, דלקת מוח (אנצפליטיס), טרומבופלביטיס של הווריד הסיגמואידי ועוד.

נזקים אלה עלולים להיות בלתי הפיכים ולכן חשוב מאוד לאבחן את הכולסטאטומה במהירות האפשרית ולהתחיל את הטיפול המתאים בהקדם.

אבחון כולסטאטומה

דרך אחת לאבחן כולסטאטומה היא באמצעות בדיקה מיקרוסקופית, שמאפשרת לרופא המטפל לזהות את אותם תאים קשקשיים בחלל האוזן. יחד עם זאת בדיקה זו לא מסוגלת לזהות כולסטאטומה מולדת, שאין בה נקב בעור התוף וגם לא תהליכים דלקתיים. במקרים אלה רק בדיקת MRI ייעודית תזהה את המחלה, ולמעשה גם כשישנו חשד לקיומה של כולסטאטומה נרכשת MRI הוא אמצעי הדימות המומלץ בזכות היכולת שלו לספק הבחנה מדויקת בין רקמה של כולסטאטומה לבין רקמות של דלקת, צלקת ונוזלים.

אמצעי דימות מתקדם הוא מכשיר ה-CT, אבל חשוב לקחת בחשבון שבדיקת CT של הפירמידות מסוגלת לזהות רקמות רכות וכן סימני הרס גרמיים באזור, אם כי לא לקבוע באופן חד משמעי אם התהליך הוא כתוצאה מכולסטאטומה. בהתאם ברוב המקרים ההמלצה היא לעבור בדיקת MRI.

כיצד מתבצע הטיפול בכולסטאטומה?

כמו במקרים רבים אחרים, הדרך הטובה ביותר לטפל בכולסטאטומה היא למנוע מלכתחילה את היווצרותה. את המקרים המולדים כמובן אין דרך למנוע, אולם טיפול יסודי ורציני בכל דלקת אוזניים עשוי למנוע את היווצרותה של כולסטאטומה נרכשת.

המרכיב השני בטיפול יעיל הוא כאמור להתחיל אותו מוקדם ככל האפשר, ועל כן חשוב לפנות לאבחון ב-MRI במהירות, ואם ממצאי המכשיר המתקדם והפענוח שלהם (פענוח MRI הוא מרכיב משמעותי בכל אבחון, ובפרט כשמדובר בכולסטאטומה שלא תמיד קל להבחין בינה לבין דלקת אוזניים) מאשרים את קיומה של השכבה המיותרת באוזן התיכונה, ישנו טיפול אפקטיבי באמצעות ניתוח.

עוד לפני הניתוח תינתן אנטיביוטיקה ויבוצע טיפול מכני להפחתת רמת הזיהום באוזן, ואת הניתוח עצמו ניתן לבצע באחת משתי גישות רווחות: CWU או CWD. בגישה הראשונה חלל המסטואיד נשאר סגור, אולם אם המחלה תחזור למרות הניתוח יהיה קשה לזהות זאת, ובגישה השנייה המנתח מוריד מבנים שונים של האוזן התיכונה כדי ליצור חלל אחד שמתנקז בצורה תקינה ועל כן לא מזדהם. גם ההחלטה באיזו גישה לנקוט מבוססת על אבחון מדויק של הכולסטאטומה.

מידע נוסף שעשוי לעניין אותך:
מקרה בוחן: ניתוח באוזניים עקב כולסטאטומה
מקרה בוחן: דלקת כרונית באוזן ימין
MRI פרטי